כפי שכבר הסברנו, בתי הדין האיזוריים לעבודה הינם ערכאה שיפוטית בעלת התמקצעות בתחום דיני העבודה, ותפקידה להנגיש עצמה לעובדים. תכלית בית הדין האיזורי לעבודה הינו להגן על זכויות העובדים ולאפשר להם לקבל מענה משפטי יעיל לתביעותיהם.
עם השנים הלכה וגברה הביקורת מצד מעסיקים על בתי הדין לעבודה, ונטען כי הם פוגעים יתר על המידה בזכויותיהם של המעבידים, ומתעלמים מהשינוי שחל ביחסי עובד מעביד בישראל של שנות האלפיים.
אם בעבר העובד היה מוחלש ביותר כנגד המעביד, לא בהכרח זהו המצב בימינו. בתי הדין לעבודה הושפעו מביקורת זה, והחלו לרסן את פסיקותיהם בכל הנוגע לחיוב מעביד בסנקציות הקשות הנתונות נגדו בחוק, כדוגמת: פיצויי הלנת שכר, פיצויי הלנת פיצויי פיטורין וכדומה.
לכן, מעביד הנתבע בבית הדין לעבודה מומלץ כי יפעל כדלקמן:
1. חוב לעובד שאינו במחלוקת יש לשלם לאלתר ולא להמתין ליום הדיון, כדי שלא יוחזק המעביד כמי שמלין שכר ללא שום הצדקה, כל שכן כאשר אינו חולק בכנות על עצם קיומו של החוב.
2. בכתב ההגנה יש לפרט את כל התשלומים ששולמו לעובד – נטל הוכחת התשלום מוטלת על המעביד הטוען "פרעתי" – על כן יש לפרט כראוי מה שולם ומתי.
3. בית הדין האיזורי לעבודה יתיר למעביד לנכות או לקזז סכומים ממשכורת העובד או מפיצויי הפיטורין רק במקרים חריגים – אם אין הסכם או חוק המסמיך את המעביד לקזז או לנכות, אין זה מושכל לפעול כך.
4. יש לזכור כי פיצויי הלנה קובעים פיצויי עונשי למעביד ע"ס של 40% לחודש מסכום הקרן. כך למשל מעביד החייב סכום קרן רק של 5,000 ש"ח, יכול למצוא עצמו משלם בפסק דין סכום של אלפי שקלים מעל לסכום הקרן.
על כן, אפילו אם המעביד אינו חפץ להיות מיוצג בדיון, מומלץ להתייעץ עם עורך דין המתמחה בדיני עבודה. גיא אופיר הינו משרד עורכי דין מתמחה בדיני עבודה, ומייצג הן עובדים והן מעבידים בבתי הדין האזוריים לעבודה ובבית הדין הארצי לעבודה. אין באמור לעיל משום תחליף לייעוץ משפטי, וייעוץ מקצועי יכול להינתן רק לאחר הכרת הנסיבות הספציפיות של כל מקרה ומקרה.