מטרת סקירה זו לדון באחריות בעלי אתרי אינטרנט לפרסומים המהווים לשון הרע, פגיעה בפרטיות, הפרת זכויות יוצרים באתר אינטרנט, או פגיעה בסימני מסחר, כאשר המפרסמים הינם צדדים שלישיים – גולשים באתר.
במילים אחרות, האם הנהלת אתר אינטרנט, מנהל אתר, מנהל פורום או הבעלים של אתר אינטרנט, אחראים לפרסום פוגעני שבוצע ע"י אחד הגולשים באתר?
היכולת של גולשים באינטרנט להפיץ בחופשיות תכנים באתרי אינטרנט גדולים או קטנים, כבמה לפרסום ולפצתו בתפוצה גבוה הביאו להפיכת שאלת חבותם של בעלי האתרים ומנהליהם למדרג חדש. כאשר בתי המשפט נדרשים לדון בסוגיה, תוך התמודדות עם חסר חמור בחקיקה הנוגעת להסדרת דיני האינטרנט בישראל.
בתי המשפט בשורה של פסקי דין, בהם הוגשה תביעת לשון הרע באינטרנט, בין היתר נגד בעלי האתרים או מנהלי האתרים, נדרשו להתוות את כללי האחריות והחבות של בעלי אתרים לפרסומים המבוצעים על-ידי הגולשים.
הגישה הרווחת בפסיקה אימצה את דוקטרינת ה"הודעה והסרה" בדיני לשון הרע, ובהמשך הוחלה אף על דיני זכויות יוצרים, וככל הנראה תוחל גם בדינים האחרים.
"הודעה והסרה" היא הגנה העומדת למנהלי אתרים או פורומים באינטרנט, מפני תביעות לשון הרע, זכויות יוצרים וסימני מסחר. על-פי דוקטרינת "הודעה והסרה" לא תעמוד לאתר האינטרנט ולמנהליו אחריות לתוכן פוגעני שפורסם על ידי צדדים שלישיים (גולשים למשל), אם הסירו את התוכן הפוגעני בתוך זמן סביר, משנדרשו לבצע הסרה.
כלומר, על-פי הדוקטרינה המקובלת בישראל, לאתרי האינטרנט אין אחריות כלפי הנפגע מן הפרסום האסור על-פי דיני לשון הרע, זכויות יוצרים או סימני מסחר. כאשר החריג הינו אם פנה אליהם הנפגע או מי מטעמו, דרש הסרת הפרסום, אך אלו לא הסירו את הפרסום בתוך זמן סביר.
הרציונל בדוקטרינה הינו, שאין לצפות מבעלי אתרי האינטרנט או הפורומים, לרבות עובדיהם, לעיין ולפקח על פרסום טוקבקים (תגוביות), פוסטים, מאמרים וכדומה. שכן, היקף הפרסום בכל האתר הוא עצום, וההנחה היא, שאם נדרוש פיקוח אנושי על כל פרסום ופרסום הדבר יפגע ביכולות אתרי אינטרנט לעבוד.
בין השיקולים ששוקל בית המשפט בהחלת דוקטרינת הודעה והסרה, הוא השיקול הכלכלי וחופש העיסוק של מנהל האתר. מבחינת מנהל האתר, פרסום המידע נעשה באופן טכני ואוטומטי וללא צנזורה, שאם היה צריך להפעיל, היה נאלץ להשקיע משאבים כלכליים רבים.
בפסיקות נוספות הוחלה דוקטרינה הודעה והסרה גם על פרסומים פוגעניים על-פי דיני זכויות יוצרים, ופגיעה בפרטיות.
נסיונות להטיל אחריות על בעלי אתרי אינטרנט
סעיף 11 לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 קבע רשימה סגורה בה נכללים אמצעי תקשורת שעורכיהם נתפסים כאחראים לתוכן המתפרסם בהם (למשל עורך עיתון, רדיו, עיתון או טלוויזיה). פרסום באינטרנט איננו נכלל ברשימה זו, ולכן, עורך אתר אינטרנט אינו נתפס על-פי סעיף זה כאחראי לתכנים שהועלו לאתר ע"י אחרים, להבדיל מעורך עיתון, אשר כן אחראי לתכנים הנכתבים ע"י אחרים בעיתון. יש לזכור כי חוק איסור לשון הרע נכנס לתוקפו בשנת 1965 ורשת האינטרנט במובנה המודרני המוכר לנו כיום נולדה כארבעים שנים מאוחר יותר. גם חוק זכויות יוצרים, התשס"ח-2007 (להלן – חוק זכויות יוצרים) איננו מותאם אף הוא לעידן האינטרנט.
מכיוון שרשת האינטרנט לא נכללת ברשימת אמצעי התקשורת בחוק איסור לשון הרע, ולא מצויינת באופן מפורש בחוק זכות יוצרים, ענו בתי המשפט בשלילה לתובעים שניסו להטיל חבות על בעלי אתרי אינטרנט לפרסומים באתריהם, באמצעות סעיף 11 לחוק איסור לשון הרע. כתוצאה מכך עורכי דין אינטרנט נדרשו להפגין תושייה רבה יותר בייצוג תובעים נגד בעלי אתרי אינטרנט.
עם זאת, ראוי לציין כי קיימת הצעת חוק לתיקון חוק איסור לשון הרע, המבקשת להכליל בעלי אתרי אינטרנט עם לפחות 50,000 כניסות ביום, תחת שבטו של סעיף 11 לחוק איסור לשון הרע. אלא, שהצעת חוק זו "תקועה" בכנסת מזה כשלוש שנים ומחצה, ושאלה בלתי ידועה היא, מתי תחוקק אם בכלל.
בפסיקת בתי המשפט בשנים האחרונות הולכת ומתגבשת עמדה הגורסת כי אם הנפגע מהפרסום, או מהפרת זכויות היוצרים, פונה אל מנהל האתר ומיידע אותו על ההפרה או הפרסום, ודורש את הסרתו של הפרסום מהאתר, או אז חלה על מנהל האתר החובה להסיר את הפרסום המפר או הפוגע תוך זמן סביר, שאם לא יעשה כן יראו אותו כחב בעוולת הרשלנות.
סיכום – הודעה והסרה
נאמר את הדברים המשפט אחד: כאשר אדם פונה אל בעל אתר אינטרנט או הנהלת אתר האינטרנט, מדווח להם על פרסום באתר הפוגע בזכויותיו על-פי חוק איסור לשון הרע, חוק זכויות יוצרים, חוק הגנת הפרטיות או על-פי פקודת סימני מסחר, טוב יעשו אלו, אם יפעלו לאלתר להסיר את הפרסום, בכפוף להיותו אכן פוגעני.
נדגיש בכפוף להיותו פוגעני, שאם לא, הרי הם פוגעים בחירותו של המפרסם על-פי חופש הביטוי ובזכויותיו ביצירה נשוא הפרסום על-פי מארג הזכויות האחרות הקבועות בדין: זכויות יוצרים, קניין רוחני וכיוצ"ב.
ככל שיש ספק, מומלץ לפנות לייעוץ משפטי שיינתן על-ידי עורך דין המתמחה בדיני אינטרנט. אך אין לראות באמור לעיל משום מתן חוות דעת משפטית או ייעוץ משפטי בדיני אינטרנט. ראוי לזכור שכל מקרה נבחן לגופו, קל וחומר בתחום משפט האינטרנט, בו כללי המשפט מורכבים, ומשתנים בקצב המואץ בניסיון להדביק את התפתחות הטכנולוגיה באינטרנט.
לקביעת ייעוץ עם עורך דין אינטרנט, התקשרו: 03-5323650 או פנו בדוא"ל: office@ophirlaw.com